איך כותבים פרק דיון ומסקנות בעבודה סמינריונית: מבנה, ניסוחים ודוגמה
פרק הדיון מסביר מה הממצאים אומרים. הוא עונה על שאלת המחקר, משווה את הממצאים למה שמחקרים קודמים מצאו, מציע הסברים, מציג את המגבלות של העבודה ומסיים בהשלכות ובהמלצות. פרק הממצאים אומר מה נמצא, ופרק הדיון אומר מה זה אומר. בעבודה סמינריונית הדיון הוא בדרך כלל החלק שהמרצה קורא הכי בתשומת לב, כי שם רואים אם הבנתם את מה שמצאתם.
ממצאים, דיון ומסקנות: מה ההבדל
| פרק | מה עונה | מה יש בו |
|---|---|---|
| ממצאים | מה נמצא? | תוצאות, טבלאות וגרפים, בלי פרשנות |
| דיון | מה זה אומר? | פירוש, השוואה לספרות, הסברים, מגבלות |
| מסקנות וסיכום | אז מה? | תשובה קצרה לשאלת המחקר, השלכות והמלצות |
בחלק מהמוסדות הדיון והמסקנות הם פרק אחד ("דיון ומסקנות"), ובחלק הם שני פרקים נפרדים. המבנה שלמטה מתאים לשתי האפשרויות: אם הם נפרדים, השלב האחרון עובר לפרק הסיכום.
המבנה של פרק הדיון, שלב אחר שלב
- פותחים בתשובה. הפסקה הראשונה מזכירה את שאלת המחקר ועונה עליה בשניים או שלושה משפטים. הקורא לא צריך לחפש את השורה התחתונה.
- מפרשים כל ממצא מרכזי. ממצא אחד בכל פעם, לפי סדר החשיבות או לפי סדר ההשערות. לכל ממצא: מה הוא אומר, והאם הוא תואם את מה שמחקרים קודמים מצאו או סותר אותו.
- מסבירים. למה התקבל הממצא, ובמיוחד ממצא לא צפוי. הסבר טוב נשען על הספרות ועל מה שקרה בפועל במחקר, ומנוסח בזהירות ("ייתכן ש...", "אחד ההסברים האפשריים הוא...").
- מציגים מגבלות. מה בעבודה מגביל את המסקנות: מדגם קטן, מוסד אחד, דיווח עצמי. מגבלה כתובה היטב גם אומרת איך היא משפיעה על הפירוש.
- מסיימים בהשלכות ובהמלצות. מה המשמעות לתחום ולמי שהנושא נוגע בו, ומה כדאי לבדוק במחקר המשך.
דיון לדוגמה
ההמשך של העבודה מהמבוא לדוגמה, על עבודה במשמרות משתנות וממוצע ציונים. הממצאים כאן מומצאים לצורך הדוגמה, והמקומות שבהם צריך מקור מסומנים ב־(שם, שנה).
תשובה לשאלה העבודה בדקה האם עבודה במשמרות משתנות קשורה לממוצע הציונים של סטודנטים לתואר ראשון. בעבודה לדוגמה נמצא שסטודנטים שמשמרותיהם השתנו מדי שבוע השיגו ממוצע נמוך יותר מסטודנטים שעבדו מספר שעות דומה במשמרות קבועות.
פירוש והשוואה ממצא זה מרחיב את מה שמחקרים קודמים מצאו לגבי מספר שעות העבודה (שם, שנה): לא רק כמה עובדים חשוב, אלא גם כמה צפוי הזמן שנשאר ללמידה.
הסבר אחד ההסברים האפשריים הוא שמשמרות משתנות מקשות לקבוע זמני למידה קבועים, ולכן הלמידה נדחית לימים שלפני המבחנים. הסבר זה תואם את הממצא שסטודנטים שתכננו מראש את שבוע הלימודים לא הראו את אותו פער.
מגבלות המדגם כלל סטודנטים ממוסד אחד, והנתונים על שעות העבודה התבססו על דיווח עצמי. לכן יש לפרש את הממצאים בזהירות, ולא ניתן להסיק מהם על סיבה ותוצאה.
השלכות והמלצות הממצאים מצביעים על כך שתכנון זמן הלמידה יכול לצמצם חלק מהפער. מחקר המשך יכול לבדוק זאת במדגם רחב יותר, לאורך כמה סמסטרים.
ניסוחים שעוזרים לכתוב דיון
| כשרוצים | אפשר לכתוב |
|---|---|
| להשוות לספרות | "ממצא זה תואם את..." / "בניגוד למה שמצאו..." |
| להרחיב ממצא קודם | "ממצא זה מרחיב את..." / "מעבר למה שנמצא בעבר..." |
| להציע הסבר | "אחד ההסברים האפשריים הוא..." / "ייתכן ש..." |
| להסביר ממצא לא צפוי | "בניגוד להשערה, ..." / "ממצא זה מפתיע לאור..." |
| להציג מגבלה | "יש לפרש ממצא זה בזהירות, משום ש..." |
| להמליץ | "מחקר המשך יכול לבדוק..." / "לאור הממצאים, כדאי..." |
איך כותבים מגבלות בלי להחליש את העבודה
מגבלות הן לא הודאה בכישלון. כל עבודה סמינריונית מוגבלת בזמן, במדגם ובכלים, והמרצה יודע את זה. מה שמחליש עבודה הוא מגבלה שלא נכתבה, או רשימה ארוכה בלי הסבר. הדרך הנכונה: שתיים או שלוש מגבלות אמיתיות, ולכל אחת משפט שאומר איך היא משפיעה על המסקנות ומה מחקר המשך יכול לעשות אחרת.
פרק הסיכום והמסקנות
הסיכום קצר מהדיון, בדרך כלל עמוד עד עמוד וחצי בעבודה סמינריונית. הוא חוזר לשאלת המחקר מהמבוא, עונה עליה בשפה פשוטה, אומר מה העבודה תורמת ומה ההמלצות. אין בו ממצאים חדשים ומקורות חדשים. בדיקה טובה: לקרוא ברצף את המבוא ואת הסיכום. הם צריכים להישמע כמו שאלה ותשובה.
ומה בעבודה עיונית, בלי ממצאים?
בעבודה עיונית, שמבוססת על ספרות ולא על נתונים שאספתם, הדיון מחבר בין מה שהוצג בפרקים הקודמים. הוא משווה בין הגישות, מראה איפה הן מסכימות ואיפה לא, ומגיע לעמדה מנומקת לגבי השאלה שהוצגה במבוא. המבנה דומה: תשובה, פירוש, הסבר, מגבלות, השלכות. רק שבמקום "ממצאים" יש "טיעונים מהספרות".
חמש טעויות נפוצות בפרק הדיון
- לחזור על הממצאים. דיון שמעתיק את פרק הממצאים במילים אחרות לא מפרש כלום.
- להתעלם מממצאים לא צפויים. דווקא אותם צריך להסביר, והם מראים שהבנתם את הנתונים.
- להסיק יותר ממה שהנתונים מאפשרים. קשר בין שני משתנים הוא לא סיבה ותוצאה, ומדגם ממוסד אחד לא מייצג את כל הסטודנטים.
- להכניס מקורות חדשים שלא הוזכרו קודם. הדיון נשען בעיקר על הספרות שהוצגה בסקירה.
- לא לחזור לשאלת המחקר. הקורא צריך לסיים את הפרק ולדעת מה התשובה.
הדיון הוא החלק שדורש הכי הרבה חשיבה, ולכן כדאי לתת לו כמה ישיבות נפרדות ולא את הלילה האחרון. ב־Focusity מוסיפים את העבודה עם תאריך ההגשה, והאפליקציה מחלקת אותה לזמני כתיבה בשעות הפנויות שלכם.
לחלק את העבודה לזמני כתיבהשאלות נפוצות
מה כותבים בפרק הדיון?
תשובה לשאלת המחקר, פירוש של כל ממצא מרכזי והשוואה שלו למחקרים קודמים, הסברים אפשריים, במיוחד לממצאים לא צפויים, המגבלות של העבודה, ובסוף השלכות והמלצות למחקר המשך.
מה ההבדל בין פרק הממצאים לפרק הדיון?
פרק הממצאים מציג מה נמצא, בלי פרשנות. פרק הדיון מסביר מה הממצאים אומרים, איך הם מתיישבים עם הספרות ולמה הם התקבלו.
מה ההבדל בין דיון למסקנות?
הדיון מפרש את הממצאים לעומק ומשווה אותם לספרות. המסקנות, או הסיכום, קצרות יותר: הן עונות על שאלת המחקר בשפה פשוטה ואומרות מה ההשלכות וההמלצות.
כמה ארוך צריך להיות פרק הדיון?
בעבודה סמינריונית של 20 עד 25 עמודים הדיון תופס בדרך כלל 3 עד 5 עמודים, והסיכום עמוד עד עמוד וחצי. ההנחיות של המרצה גוברות על כלל האצבע.
האם אפשר להוסיף מקורות חדשים בדיון?
אפשר להוסיף מקור כדי להסביר ממצא לא צפוי, אבל רוב הדיון נשען על הספרות שהוצגה בסקירה. מקורות חדשים רבים בדיון מעידים בדרך כלל שהסקירה חסרה.
איך כותבים דיון בעבודה עיונית?
בעבודה עיונית הדיון משווה בין הגישות שהוצגו בפרקים הקודמים, מראה איפה הן מסכימות ואיפה לא, ומגיע לעמדה מנומקת לגבי השאלה שהוצגה במבוא.
עבודה גדולה, מחולקת לשעות
Focusity בונה תוכנית לימוד שבועית בתוך הזמן הפנוי שלכם, לפי דדליינים וקושי של כל קורס. חינם, באייפון, באנדרואיד ובדפדפן.
לבנות לי תוכנית — חינם